בפרקנו מופיעה השירה במלואה אחרי שנזכרה כמה פעמים בפרק הקודם. לאחר השירה משה מטיף לעם ישראל ולבסוף מופיע ציווי ה' למשה למות בהר נבו.
שירת משה (א-מג)
לא נוכל במסגרת זו להבין את השירה לעומק, אבל נעמוד על המבנה שלה באופן כללי. השירה עוסקת בבגידתם של בני ישראל בה'. בתחילה השמים והארץ נזכרים כעדים של השירה (א-ג) ולאחר מכן מתחילה השירה עצמה: ה' הוא ישר וצדיק לעומת עם ישראל, שבגדו באלהיהם (ד-ו). על אף הטובות שה' עשה לעם ישראל (ז-יד) העם עדיין בוגד באלהיו (טו-יח). בגלל בגידת עם ישראל, ה' מחליט להעניש אותם (יט-כו) אך ה' בוחר להגביל את העונש של עם ישראל (כז-לא) ומחליט להעניש את האויבים (לב-לה). כך ה' גואל את עם ישראל ונוקם באויביו (לו-מג). לפירוש מפורט של פסוקי השירה ראו במאמרו של הרב ד"ר יואל בן נון.
דברי משה לעם (מד-מז)
משה מקריא לעם את השירה ומזהיר אותם על שמירת המצוות "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (מז)
ציווי ה' למשה למות לפני הכניסה לארץ (מח-נב)
ה' מצווה את משה "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" לעלות להר נבו, לראות משם את ארץ כנען, ושם למות "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (נא). לפני שמשה ימות, הוא יברך את שבטי ישראל בפרק הבא.