תקציר דברים פרק כ"ז

פרקנו עוסק במעמד הר גריזים והר עיבל שאותו יש לערוך אחרי הכניסה לארץ.

הציווי על הקמת אבנים ומזבח בהר עיבל (א-ז)

משה פונה לזקנים ולכל העם ומצווה עליהם שביום שבו הם יעברו את הירדן ויכנסו לארץ, עליהם להקים אבנים גדולות שעליהן הם צריכים לכתוב "אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (ג). את האבנים יש להקים בהר עיבל ולצפות אותן בסיד. בנוסף יש להקים בהר עיבל מזבח לה' מאבנים שלמות "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (ז).

תיאור המעמד (ט-כו)

לפני שמשה מתאר את המעמד ומה עתיד להתרחש בו, הוא נותן הקדמה קצרה (ט-י) ובה הוא מבהיר לעם שעליהם לשמור על מצוות ה', מכיוון שהם עמו של ה': "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ" (ט).

לאחר מכן משה מסביר כיצד יש לקיים את מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל. חצי מהעם יעמדו על הר גריזים וישמיעו את הברכה וחצי מהעם יעמדו על הר עיבל וישמיעו את דברי הקללה. בהמשך הפרק מובאת רשימת "ארורים", בלי ברכות כלל, שהפרשנים ניסו לתת לה כמה הסברים, שהרי לפי תיאור המעמד – צריכות להיות ברכות וקללות וכאן לכאורה יש רק קללות. מה עוד שבתיאור המעמד שבט לוי אמור להיות אחד מהשבטים המברכים ואילו ברשימת הארורים שבט לוי אומר את הקללות.

כיוון אחד רווח מיוצג על ידי חז"ל שעל כל ארור שהתורה מביאה נאמר גם "ברוך". פירוש זה אפשרי, אך כפי שהעלה שד"ל יש שתי בעיות עיקריות בפירוש הזה: הראשון – אין לכך רמז בתורה. השני – בלשון שד"ל: "כי מה טעם לומר ברוך האיש אשר לא ישכב עם אשת אביו?".

המלבי"ם (יהושע ח', לג) בעקבות ראב"ע מפרש שהברכה והקללה הם אלו שכתובים בפרק הבא, והם נאמרו על ידי שבטי ישראל, ובין שני ההרים עמדו לויים ואמרו את רשימת הארורים (שהם לא הברכה והקללה).

ראו על כך עוד בסרטון של הרב ד"ר שוקי רייס ובשיעור של הרב אמנון בזק.