פרקנו כולל שתי מצוות אחרונות בנאום המצוות: מקרא ביכורים וביעור מעשרות – שתי מצוות מיוחדות המחייבות לומר תוכן מסויים בשעת המעשה. לאחריהן נמצאת פסקת הסיום של נאום המצוות.
מקרא ביכורים (א-יא)
לאחר הכניסה לארץ, חובה על כל חקלאי להביא לבית ה' מהפירות הראשונים של שדהו. עניין זה לא חדש שהרי התורה ציוותה כבר על מצוות ביכורים (שמות כ"ג, יט). ספר דברים מחדש כיצד מתנהל טקס הבאת הביכורים: האדם בא אל הכהן בבית ה' ואומר בפניו נוסח קבוע הנקרא בשפה ההלכתית "מקרא ביכורים". מקרא ביכורים כולל הודיה לה' על הארץ ועל הניסים שעשה לעם ישראל.
ביעור מעשרות (יב-טו)
כל שלוש שנים, כשאדם מפריש את המעשר מהאדמה ונותן את המעשר ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה – עליו להצהיר בצורה מפורשת שהוא "ביער" את המעשרות משדהו: "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי" (יג).
דברי סיכום לנאום המצוות (טז-יט)
פסקת הסיום מדגישה את חשיבות שמירת המצוות והברית בין ה' ועם ישראל: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו" (יז-יח).