תקציר דברים פרק כ"ד

גירושין ונישואין (א-ה)

התורה עוסקת בגירושין בצורה עקיפה: כאשר בני זוג מתגרשים, והאשה נשאת לאדם אחר, היא לא תוכל לחזור לבעלה הראשון, גם אם תתגרש מבעלה השני (ד). דין אחר הנוגע לנישואין הוא שאדם שמתחתן עם אישה לא יצא לצבא "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" (ה).

איסור לעקל רחים ורכב (ו)

פסוק זה קשור להמשך (פסוק ח והלאה) וקשור לדיני משכון ועיקול. במקרה שאדם חייב לאחר כסף, אין המלווה יכול לקחת מהלווה את הרחים ואת הרכב כמשכון, מכיוון שכך הוא מכין את מזונו. רכב הוא האבן העליונה של הרחים ששם טוחנים את הדגן.

איסור חטיפה (ז)

בהמשך לנאמר בספר שמות "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כ"א, טז) גם כאן הכתוב מחייב מיתה אדם שגנב ומכר אדם אחר.

אזהרה מצרעת (ח-ט)

התורה מצווה להישמר במקרה של צרעת ולשמוע לדברי הכהנים והלויים. הכתוב גם מזכיר את צרעת מרים "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (ט).

עיקול משכון (י-יג)

בהמשך למה שנאמר בפסוק ו, התורה מרחיבה ואוסרת על המלווה להיכנס לביתו של הלווה כדי לגבות את החוב "בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה" (יא). בנוסף אם מדובר בלווה עני, המלווה לא יכול לישון עם ה"עבוט" - אצל עניים מדובר בדרך כלל בבגדים שנחוצים לו בזמן השינה ולכן "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ" – בשעת השקיעה יש להשיב את הבגד לעני כדי שהוא יוכל להתכסות בו בזמן השינה.

איסור הלנת שכר (יד-טז)

בספר ויקרא י"ט, יג התורה מדברת באופן כללי על הלנת שכר, וכאן ספר דברים מתמקד בעניים ובאביונים. מעסיק צריך להיות רגיש בעיקר לאנשים עניים שצריכים את הכסף באופן מידי "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (טו).

מצוות לשופטים (טז-יח)

המצווה הראשונה הנזכרת כאן היא שאין להעניש את הילדים בחטאי האבות אלא "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (טז). בנוסף, התורה מצווה על יחס הוגן במשפט גם לשכבות החלשות באוכלוסייה: הגר היתום והאלמנה.

מתנות עניים (יט-כב)

הכתוב  חוזר על מתנות העניים שנזכרות בויקרא י"ט, ט-י, אלא שכאן לא מוזכרת ה"פאה". פרקנו מזכיר את השכחה (יבול שנשכח בשדות), לקט ופרט (בזיתים. לא ללקוט זיתים שנפלו תוך כדי הבציר) ועוללות (אשכולות ענבים שלא בשלים).