כמו בפרק הקודם, גם פרקנו כולל מצוות רבות וקצרות.

איסורי חיתון (א-ט)

בפסקה זו התורה מביאה רשימה של איסורי חיתון מהנימוק שעם ישראל הם "קהל ה'". הרשימה פותחת באיסור נישואי איש עם אשת אביו, לאחר מכן התורה מזכירה אנשים מסורסים וממזרים שלא באים בקהל ה'. לאחר אלה התורה מביאה רשימה של עמים שלא יכולים לבוא בקהל ה' ומתי הם כן יכולים להיחשב כ"קהל ה'".

קדושת המחנה (י-טו)

בפסקה זו התורה עוסקת בקדושת המחנה בזמן מלחמה: במקרה של קרי לילה, האדם צריך לצאת מן המחנה ולרחוץ במים. גם עשיית צרכים מותרת רק מחוץ למחנה. את שני הדינים האלו התורה מנמקת בנימוק אחד: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (טו).

מקלט לעבד נמלט (טז-יז)

התורה אוסרת להסגיר עבד נמלט לאדוניו, אלא יש לאפשר לו מקלט "בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ" (יז).

איסורים הנוגעים לזנות (יח-יט)

התורה אוסרת על איש או אישה לעסוק בזנות. כמו כן אין להביא למקדש כסף שהתקבל מעבודת זנות "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם" (יט).

איסור הלוואה בריבית (כ-כא)

התורה אוסרת להלוות לאדם מישראל בריבית, אך לנוכרי התורה מתירה להלוות בריבית.

קיום נדרים (כב-כד)

יש חובה לקיים נדרים ולא לאחר את תשלומם "כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (כב).

אכילה מכרם או שדה של אחר (כה-כו)

המצווה האחרונה המוזכרת בפרק מתייחסת להיתר לאכול בכרם או שדה של אדם אחר, אך אסור לקחת את הפירות בכלי, אלא רק לצורך סיפוק רעב "וְאָכַלְתָּ... כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ" (כה).