הפרק כולו עוסק בדינים הנוגעים למלחמה: שני העניינים הראשונים נוגעים להכנות למלחמה ואילו העניין האחרון נוגע להתנהלות בעת הלחימה.

הכנות למלחמה (א-ט)

כחלק מההכנות לכניסה לארץ, משה מכין את העם גם למצב של מלחמות עם האויבים. העקרון החשוב שמשה מוסר לעם הוא שה' משתתף בלחימה עם העם "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (ד). לפני הלחימה הכהן הגדול צריך לחזק את העם ולעודדו. כחלק מההכנות ללחימה השוטרים דואגים להשיב את האנשים שלא יכולים להילחם: מי שבנה בית חדש, מי שנטע כרם ולא חללו ומי שארס אישה. נוסף על אלה יש גם להשיב לביתם את האנשים שיראים מהמלחמה, כדי לא להוריד את המורל של הלוחמים "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ" (ח).

קריאה לשלום (י-יח)

כחלק מההכנות ללחימה – יש לקרוא לשלום לפני שנלחמים על עיר. אם העיר מוכנה להיכנע בפני ישראל, הם יהיו למס עובד. אם לא – ניתן להילחם בעיר "וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב" (יג). התורה מחלקת בין הערים הרחוקות – שלהן יש לקרוא לכתחילה לשלום, ובין ערי העמים הקרובות, שבהן יש להילחם: "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (טז).

איסור השחתת עץ (יט כ)

העניין השלישי בפרק עוסק באיסור להשחית עצי פרי "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (יט). רק אם מדובר בעץ שלא למאכל, ניתן לכרות אותו ולהשתמש בו לצרכי המלחמה.