"המקום אשר יבחר ה'" (א-יט)
נאום המצוות המעשיות נפתח באחד מהעקרונות שיחזרו שוב ושוב בפרקים הקרובים "המקום אשר יבחר ה'". לאחר הכניסה לארץ יש להשמיד את כל מקומות הפולחן של הגויים ולהקים מקום אחד בו תתרכז עבודת ה'. פסוקים אלו מרחיבים את האמור בויקרא פרק י"ז, שם נזכר באופן מצומצם על החשיבות להקריב קרבנות במשכן בלבד, ולא מחוץ לו. משה בנאומו לא מזכיר מהו המקום שה' יבחר.
בשר תאווה (כ-כח)
מכיוון שהתורה אוסרת על הקרבת בהמות וחיות מחוץ למקום אשר יבחר ה', לאחר שיכנסו לארץ, התורה מתירה "שחיטת חולין" (מכיוון שהמקום רחוק מדי, ולא יוכלו להגיע לשם בקלות). בארץ ניתן לשחוט בקר וצאן מחוץ למקום אשר יבחר ה' ולאכול אותם "בשעריך", עם סייג חשוב: אסור לאכול דם "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" (כג). כמובן קרבנות שמיועדים לה' צריך להקריב במקום אשר יבחר ה'.
אזהרה מעבודה זרה (כט-לא)
לבסוף שוב מופיעה אזהרה מפני עבודה זרה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי" (ל). התורה אוסרת לעבוד את ה' כמו שהגויים עובדים את אלהיהם: "כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (לא).