יש לשמור את מצוות ה' בעקבות מעשיו (א-ט)
משה מצווה את העם לאהוב את ה' ולשמור את מצוותיו. כדי שזה יקרה צריך להכיר את מעשי ה' הגדולים, ולכן משה מזכיר את מה שארע במצרים ובמדבר. מתוך כך יש לשמור את מצוות ה', ובתמורה לכך: "תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (ט).
טיב הארץ (י-יב)
בשלב הזה משה מדבר על טיב הארץ, בהשוואה לארץ מצרים. בשונה ממצרים, ארץ ישראל היא ארץ הרים ובקעות, הזקוקה לגשם, ולכן היא ארץ "אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד" (יב). הקיום בארץ תלוי בה'. וכפי שיובא בפסקה הבאה, בהתנהגות של העם.
פרשת "והיה אם שמוע" (יג-כא)
כאן נמצאת הפרשייה השנייה של פרשיות "קריאת שמע" המוכרת לנו מהתפילה. קטע זה ממשיך את קודמו ומציג שהגשם יבוא והתבואה תצמח רק אם העם ישמור את מצוות ה'. אם העם יעבוד אלהים אחרים, ה' יעצור את השמים והגשם לא ירד. שוב משה דורש מהעם לזכור את הדברים: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם" (יח).
שמירת המצוות תוביל לירושת הארץ (כב-כה)
בעקבות שמירת המצוות ה' יוריש לעם ישראל את ארץ כנען: "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה' אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם" (כה).
ברכה וקללה (כו-לב)
בפסקה האחרונה בפרק משה מזכיר את הברכה והקללה. כשישראל יגיעו אל הארץ, יש "לשים" את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. כאן הטקס מוזכר בקצרה אך בהמשך ספר דברים, משה ירחיב על מעמד הברכה והקללה שיש לערוך מיד בכניסה לארץ.