פרקנו מגשר בין הנאום ההיסטורי לנאום הבא: נאום המצוות. ניתן לחלק את הפרק לשני חלקים. החלק הראשון הינו חתימה לנאום ההיסטורי. הפרק מתחיל בחשיבות החוקים ובשמירתם, עובר להתמקד באיסור לעבוד עבודה זרה וההשלכות אם מפרים את האיסור. לאחר מכן משה בנאומו מגיע לשיא המהלך: בעקבות יציאת מצרים ומעמד הר סיני – ה' הוא האלהים ולכן יש לשמור את חוקיו. החלק השני של הפרק הינו הקדמה לנאום המצוות שיתחיל בפרק הבא.
חשיבות החוקים ושמירתם (א-ח)
משה מסביר לעם על חשיבות המצוות והחוקים של ה'. כחלק מחשיבותם יש איסור להוסיף או לגרוע מהם. משה גם מזכיר שיש סיבה טובה לשמור את מצוות ה': "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (ד) – מי ששומר על מצוות ה' זוכה לחיים, ואף להתפעלות העמים, אשר יאמרו: "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (ו).
האיסור לעבוד עבודה זרה (ט-לא)
לאחר שמשה דיבר באופן כללי על חשיבות המצוות, כעת הוא עובר לאחד האיסורים שהמקרא כולו נלחם כנגדו: האיסור לעבוד עבודה זרה. משה מדגיש שבמעמד הר סיני, העם לא ראה את תמונת ה', מכיוון שיש איסור לעבוד פסלים ותמונות. במקרה והעם יעבוד עבודה זרה, כמו הגויים, ה' יפיץ את העם לגלות בין העמים, ושם הם ימשיכו לעבוד עבודה זרה. ה' יושיע את העם לאחר שהם יבקשו וידרשו את ה' "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" (לא).
ה' הוא האלהים (לב-מ)
לאחר שני עניינים אלו, משה מגיע לשיא המהלך. הוא מזכיר את מעמד הר סיני ואת יציאת מצרים כאירועים שמוכיחים שה' הוא האלהים: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (לה). מכיוון שה' הוא האלהים יש לשמור את חוקיו ומצוותיו: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים" (מ). כך משה חוזר לתחילת דבריו על חשיבות שמירת המצוות.
ערי מקלט (מא-מג)
בין שני חלקי הפרק, החתימה של הנאום ההיסטורי והפתיחה של נאום המצוות, נכנס עניין נוסף: משה הבדיל שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי. על מקומן של ערי המקלט כאן ראו במאמרו של הרב מאיר שפיגלמן.
הקדמה לנאום המצוות (מד-מט)
לאחר סיום הנאום ההיסטורי, משה פותח נאום חדש, הנאום המרכזי בספר דברים, נאום המצוות: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם" (מד-מה).