בפרקנו משה ממשיך את הנאום ההיסטורי ומתאר את המסע של עם ישראל במדבר וההתמודדות שלו עם עמים אחרים. נדמה שהפרק בנוי במבנה של "שלושה וארבעה": באדום, מואב ובבני עמון – יש איסור להילחם ובעם הרביעי המוזכר –סיחון – נערכה מלחמה קשה.
האיסור להילחם באדום (א-ח)
משה ממשיך לספר על כך שהעם עברו במדבר והסתובבו סביב הר שעיר ימים רבים. בעקבות הציווי להמשיך צפונה ה' הזהיר את העם לא לפגוע בבני עשיו, ואכן משה מספר שעם ישראל לא עברו דרך בני עשיו "וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו... מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב" (ח).
האיסור להילחם במואב (ט-טז)
כשעם ישראל הגיע למואב, גם אז ה' ציווה את משה לא לפגוע בהם, כמו בבני עשיו. לפי דברי משה, המעבר מקדש ברנע לנחל זרד ארך 38 שנים, עד שמתו כל דור המדבר, כפי שה' הבטיח בחטא המרגלים (לזיהוי נחל זרד, ראו בדבריו של פרופ' יואל אליצור).
האיסור להילחם בבני עמון (יז-כג)
כשהעם עברו את גבול מואב לכיוון בני עמון, גם אז ה' ציווה את משה לא להילחם בבני עמון "אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה" (יט).
המלחמה עם סיחון (כד-לז)
לאחר עזיבת בני עמון, העם עברו לסיחון מלך חשבון. כאן הציווי של ה' הוא הפוך ממה שראינו עד עתה: "רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה" (כד). משה מספר שהוא ניסה לעבור בסיחון בדרכי שלום, אך הניסיון לא צלח, ועם ישראל נלחם בסיחון – וכפי שה' הבטיח, העם גם ניצח במלחמה: "מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ" (לו).