ספר דברים, או משנה תורה בלשון חז"ל, מביא את נאומיו של משה לעם ישראל לפני מותו. הנאום הראשון הוא הנאום ההיסטורי: משה סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל כדי להעביר לעם מסר חינוכי ותיאולוגי.
פתיחה (א-ה)
לפני הנאום עצמו התורה מספרת על כך שמשה עומד לנאום לעם בשנת הארבעים, רגע לפני הכניסה לארץ: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ג).
מינוי שופטים (ו-יח)
העניין הראשון שמזכיר משה בנאומו הוא מינוי השופטים. בעקבות העומס של משה, והעובדה שהוא לא היה מסוגל לשאת לבד את העם: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (יב), הוא מינה שופטים שיסייעו לו "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם" (יג). פרשת מינוי השופטים נזכרת בשמות י"ט, אך שם לא נזכר שמשה ציווה את השופטים לדון דין צדק ואמת, כפי שמופיע פה: "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ..." (טז).
חטא המרגלים (יט-לט)
אמנם הציפייה היא שמשה יזכיר כעת את מעמד הר סיני, אך הוא עובר לספר על חטא המרגלים. בניגוד למתואר בספר במדבר, כאן משה טוען ששליחת המרגלים הייתה יוזמה של העם ולא של ה'. משה מגולל את סיפור המרגלים, בעיקר כדי להוכיח את העם: "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם" (לב).
חטא המעפילים (מ-מו)
באופן טבעי משה ממשיך בסדר האירועים כפי שהם מופיעים בספר במדבר, ועובר לסיפור המעפילים הכולל ניסיון כושל של חלק מהעם לעלות לארץ, על אף שה' לא ליווה ניסיון עלייה זה, וחרף אזהרתו של משה. גם כאן משה מוכיח את העם על התנהלות המעפילים: "וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה" (מג). למרות שהעם ששומע את הנאום כעת לא היה חי באותה העת, או שהיה צעיר מדי בשביל לקחת חלק פעיל באירוע, במשך כל הנאום משה מדבר ומוכיח את העם, כאילו היו חלק מהמאורעות.