הולדת יצחק (א-ח)

ההבטחה של ה' מתגשמת: "וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (א). שרה, בגיל מופלג יולדת את יצחק. כעת הצחוק המזלזל של שרה הופך להיות צחוק של שמחה: "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל-הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק-לִי" (ו). וכך שרה פוצחת בשיר קצר: "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם/ הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה/ כִּי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו" (ז).

גירוש הגר וישמעאל (ט-כ)

לאחר הולדת יצחק, התפקיד של הגר כאשת אברהם הופך להיות לא רלוונטי. שרה רואה "אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (ט). יהיה אשר יהיה הפירוש של "מצחק", הכתוב מתכוון להנגיד את ישמעאל ויצחק. שרה מבקשת מאברהם לגרש את הגר וישמעאל בעקבות מעשה הציחוק "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק" (י). בעיני אברהם הדבר נראה רע, אך ה' מצווה עליו לשמוע בקול שרה, והוא משלח את הגר וישמעאל אל המדבר, שוב.

הגר וישמעאל מסתובבים במדבר, והמים אוזלים. הגר מתרחקת מישמעאל כדי לא לחזות במות בנה. ה' שומע את קול הנער (ולא את קול הגר), ומלאך מתגלה (שוב) אל הגר ומבשר לה: "כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ" (יח). לפתע הגר נתקלת במקור מים "וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר" (יט). ישמעאל גדל, יושב במדבר "וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אישה מארץ מצרים" (כא).

ברית עם אבימלך (כב-לד)

הסצנה הזו תלושה בהקשר שלה, ופרשנים וחוקרים ניסו לעמוד על מקומה. אבימלך מבקש הבטחת נאמנות מאברהם "הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם-תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" (כג). אברהם מוכן להישבע, אך בדרך הוא מוכיח את אבימלך על באר מים שגזלו עבדי אבימלך. אבימלך טוען "לֹא יָדַעְתִּי" (השוו: "בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת" - כ', ה). לאחר סגירת העניין ההוא אברהם ואבימלך כורתים ברית בבאר שבע. הסיפור מסתיים בקריאה של אברהם בשם ה': "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (לג).