עלייה לארץ (א-ב)
פרקנו פותח בסיום הסצנה מהפרק הקודם. פרעה כזכור גרש את אברם ופמלייתו ממצרים, ופרקנו נפתח (שוב) בעלייה לארץ: "וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם" (א). מסתבר שברכתו של ה' כבר באה לידי ביטוי: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (ב)
מסעות בארץ (ג-ד)
כמו בפרק הקודם, לאחר העלייה לארץ, אברהם מסתובב בארץ וקורא בשם ה', שוב באותו מקום שעשה זאת בפרק הקודם: "אֶל-מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה'" (ד)
"ירידת" לוט מהארץ (ה-יג)
בתחילת הפרק מופיע שלוט עלה יחד עם אברם ושרי ממצרים, וכעת מסתבר שגם לו היה מקנה רב. מסתבר ש"וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" (ו). לאחר שאברם מונע מריבה בין רועי אברם לרועי לוט, אברם מציע ללוט להיפרד. לוט בוחר ללכת לסדום, למרות שהתורה מדגישה ש"וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד" (יג). כך יוצא שאברם נשאר בארץ ואילו לוט בוחר בארץ אחרת, ויורד מהארץ הברוכה.
ברכה לאברהם (יד-יז)
לאחר ההפרדות של לוט מאברם, ה' שב ומברך את אברם. ה' מברך את אברם בברכת הארץ ואומר לו שהוא יירש אותה. החידוש של הברכה הוא שילוב ברכת הזרע והארץ: "כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם" (טו).