הפתיחה של הפרק מעידה על תוכנו - הפרק עומד לעסוק ברשימה של תולדות נח: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי-נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל" (א).
הפרק עצמו מחולק לשלושה חלקים, בכל חלק מובאים שמות הצאצאים של בני נח.
החלק הראשון: בני יפת (פסוקים ב-ה),
השני: בני חם (פסוקים ו-כ),
והאחרון: בני שם (פסוקים כא-לב).
נשים לב שחלק מהשמות אינם מופיעים כשמות פרטיים אלא כשמות עמים (למשל: "כתים ודדנים" (ד); "ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי" (טז)) ובנוסף לכך, הפסוקים חוזרים כמה וכמה פעמים על כך ש"מאלה נפרדו איי הגויים בארצותם איש ללשונו" (ה), ומכאן אנו מבינים שרשימה זו היא רשימת העמים ולא רשימת תולדות רגילה.
סכום מספר העמים שמוזכרים בפרקנו מגיע למספר שבעים, ואין זה מקרי. כידוע למספר שבעים יש משמעויות רבות במקרא וגם ברחבי המזרח הקדום.
נשים לב שהפרק חורג מסגנונו בכמה מקרים, בהם הוא מוסיף פרטי מידע מעבר לשם האיש או העם:
א. הכתוב מספר בהרחבה על נמרוד שהיה גיבור ציד ובנה את ממלכתו באיזור בבל ואכד (ח-י)
ב. מסופר על אשור ועל בניית העיר נינווה (יא)
ג. מתוארים גבולות ארץ כנען באופן כללי, ומוזכרות הערים סדום ועמורה (יט)
ד. נזכר סיפור הפלגה דרך הסבר שמו של פלג (כה)
ה. מוזכר מקום מושבם של בני שם (ל)
כל הסיפורים המורחבים מרמזים על סיפורים חשובים שיופיעו בהמשך התנך. בנוסף לכך, נשים לב שרשימת בני חם כוללת בתוכה את העמים שעמדו בעימות עם ישראל: מצרים שעבדו את ישראל שנים רבות; עמי כנען הם העמים שישראל התעמתו עימם בתהליך הכניסה לארץ; פלשתים הציקו לישראל ואף משלו בהם שנים רבות, עד סוף ימי דוד; אשור הגלתה את עשרת השבטים; בבל החריבה את בית המקדש הראשון והגלתה את יהודה.