בפרקנו מסופר על הפסקת המבול והיציאה מן התיבה, עד להבטחה של ה' שהמבול לא יקרה שנית. התיאור בא בהדרגתיות.

מהמבול ועד הפסקת ירידת הגשמים (א-ה)

"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-נֹחַ וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (א) וה' מביא רוח על הארץ כדי שמפלס המים ירד. הגשם מפסיק לרדת, והמים אט אט מפסיקים למלא את הארץ.

מהפסקת המבול ועד ייבושת הארץ (ד-יד)

לאחר מאה וחמישים ימים, התיבה נוגעת בקרקע, אך גם אז לוקח זמן עד שממש אפשר לצאת: נח שולח את העורב והיונה כדי לבדוק האם הארץ יבשה לגמרי. אחרי כמה ניסיונות, עם שוב היונה עם עלה זית, נח מבין שהארץ יבשה והוא פותח את התיבה ומגלה ש"וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה" (יג)

מהיציאה של נח ועד ההבטחה (טו-כב)

נח לא יוצא מן התיבה ללא הוראה מה', וכך ה' אומר לו לצאת מן התיבה. נח יוצא מן התיבה והדבר הראשון שהוא עושה הוא להקריב קרבן לה'. ה' מריח את הקרבן: "וַיָּרַח ה' אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ" ומחליט שלא יביא עוד מבול על הארץ: "וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (כא). בפרק הבא נקרא על הברית שבאה בעקבות הבטחה זו.