תקציר במדבר פרק ל'

כמו רשימת קרבנות המוספים, גם פרקנו עוסק בעניין שלכאורה לא קשור באופן ישיר להכנות לכניסה לארץ: ענייני נדרים והפרתם. התורה מביאה את חוק הנדר באופן עקרוני, ואז מפרטת לגבי נדרי נשים – שתלוי במעמד האישה.

פתיחה (א-ג)

הכתוב פותח את פרשיית נדרים כך: "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ג). הפרשייה עוסקת בשאלה מתי חלים הנדרים וכיצד ניתן להפר אותם. הפרשייה בנויה בצורה של פרט וכלל, כך שהכלל יבוא רק בסוף הפרשייה.

נדר אישה בנעוריה (ד-ו)

אישה פנויה נמצאת ברשות אביה, ולכן אם היא נדרה נדר כשהיא ברשות אביה, ואביה לא מנע ממנה מלנדור, הנדר חל עליה. אך אם אביה "הֵנִיא" (=מנע) ממנה מלנדור "בְּיוֹם שָׁמְעוֹ", נדריה לא חלים "וַה' יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" (ג).

נדר אישה נשואה (ז-ט)

אותו העקרון חל גם על אישה נשואה, אלא שהפעם במקום אביה נמצא בעלה. אם הוא שמע את אשתו נודרת, והוא התעלם – הנדר חל. אם הוא שמע והניא אותה, נדריה מופרים "וַה' יִסְלַח לָהּ" (ט).

נדר אישה אלמנה או גרושה (י-יג)

לגבי פסוקים יא-יג יש מחלוקת פרשנים. רש"י בעקבות חז"ל מניח שמדובר באישה נשואה (והפסקה הקודמת עסקה באישה ארוסה). ראב"ע והאברבנאל מפרשים כפי שנקטנו כאן, שהפסקה הנוכחית עוסקת באישה אלמנה: "שאם בית אישה קודם שמת הבעל או גרשה נדרה, ואחר כך נתאלמנה או נתגרשה מה יהא דינה? ועל זה אמר אם קודם האלמנות והגירושין... החריש לה הבעל, יקומו כל נדריה (גם אחרי) שנתאלמנה ונתגרשה" (אברבנאל). אם האיש הפר את הנדרים, הם לא חלים עליה גם אחרי מותו או הגירושין.

סיכום (יד-יז)

בסוף הפרק הכתוב מסכם את דיני נדרים ומביא את הכלל הכולל "וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ. וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲו‍ֹנָהּ" (טו-טז).