תקציר במדבר פרק כ"ה

סיפור בלק ובלעם הסתיים, אך ההתמודדות של עם ישראל עם מואב ומדין – רחוק מלהסתיים. בפרקנו מסופר על חטא "בעל פעור", בו עם ישראל זנה עם בנות מואב, ובסוף הפרק מופיע הציווי על המלחמה במדינים.

חטא בעל פעור וברכת פנחס (א-טו)

עם ישראל יושב בשיטים, "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (א). בנות מואב קוראות לעם לזבוח לאלהיהן, כך שהחטא משלב עבודה זרה (עבודה לבעל פעור) וזנות עם בנות מואב. בעקבות הצו של ה', משה מצווה את "שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל" להרוג את האנשים העובדים לבעל פעור.

לפתע מגיח "אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ו), שלאחר מכן יתברר שמדובר בזמרי בן סלוא, והוא חוטא בפרהסיה, לעיני משה והעדה "וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". פנחס לא חושב פעמיים ומכה את זמרי ואת המדינית, ומיד "וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ח). מספר המתים במגפה הוא 24,000 איש מבני ישראל.

ברכת פנחס (י-טו)

ה' מברך את פנחס על כך שהוא "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (יא). הברכה של פנחס היא "בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" (יג).

הציווי למלחמה במדינים (טז-יח)

לאחר סיום סיפור חטא בעל פעור, ה' מצווה את משה להילחם ולהכות במדינים מפני שהם התנכלו לישראל וגרמו להם לחטוא כדי לפגוע בהם. סיפור הלחימה יובא בעוד כמה פרקים, בפרק ל"א.