המשך הניסיון השלישי (א-יג)
בניגוד לפעמים הקודמות, בהן ה' שם בפיו של בלעם את הברכות, כעת בלעם מבין ש"טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים" (א) ובפעם הזאת ה' לא שם בפיו את המילים אלא "וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים" (ב). בלעם מברך את עם ישראל כמו בפעמים הקודמות, בברכות כלליות כמו "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (ה) וגם בברכות של חוזקה מול האויבים "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ" (ט). נראה שבלעם הבין היטב שלא כדאי לקלל את עם ישראל שהרי "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר" (ט). בלק כועס בתגובה לברכות של בלעם ומצווה על בלעם "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ" (יא), ובלעם שוב מתנצל בפני בלק: "הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר. אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֲדַבֵּר" (יב-יג).
נבואת אחרית הימים (יד-כד)
בפסקה זו בלעם נותן נאום שמבהיר את היחס בין עם ישראל לשאר העמים. בנאום הוא פותח בחוזקתם של ישראל וחולשתם של מואב "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (יז). לאחר מכן עובר לתאר את אדום ועמלק שלשניהם גורל די דומה. לגבי הקיני הוא מנבא עתיד מזהיר "אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ" (כא) ולבסוף הוא מזכיר ארצות נוספות "וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד" (כג).
הסיפור מסתיים בהיפרדות בלעם ובלק: "וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (כה).