פרקנו עוסק בהכנת אפר מפרה אדומה והשימוש בה במקרה של טומאת מת.
הכנת אפר הפרה (א-י)
עוד לפני שהכתוב מסביר מה השימוש באפר הפרה האדומה, מובא הסבר ארוך כיצד יש להכין את האפר: יש לקחת פרה אדומה "תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (ב) ולשחוט אותה מחוץ למחנה. הכהן הגדול לוקח מהדם שלה ומזה "אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד" שבע פעמים. לאחר מכן הוא שורף את הפרה ומוסיף לשריפה "עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת" (ו).
הכהן והאיש השורף את הפרה צריכים לכבס את בגדיהם, לרחוץ את בשרם במים, והם טמאים עד הערב. איש טהור אוסף את אפר הפרה, מניח מחוץ למחנה במקום טהור "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא" (ט). גם מי שאוסף את אפר הפרה צריך לכבס בגדיו והוא טמא עד הערב.
השימוש באפר הפרה – טומאת מת (יא-כב)
לאחר תיאור ההכנה של אפר הפרה האדומה, כעת הכתוב מסביר מתי יש להשתמש באפר המיוחד. טומאת מת נמשכת שבעה ימים והטמא צריך להתחטא ביום השלישי וביום השביעי. החיטוי כולל ערבוב של אפר הפרה עם "מַיִם חַיִּים" (יז) והזאה על האדם הטמא.
גם במקרה של אדם שמת באוהל, כל מי שהיה באוהל, וכל החפצים שהיו באוהל טמאים בטומאת מת. יש להזות באותו האופן "עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר" (יח).
בסוף הפסקה התורה מציינת שהטהרה מטומאת מת איננה אפשרות אלא חובה: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא" (כ).