שליחת מרגלים לארץ (א-כ)

ה' מצווה את משה לשלוח אנשים לארץ כנען. לאחר רשימת המרגלים שנשלחים, שביניהם יהושע בן נון, משרת משה, וכלב בן יפונה, משה מבהיר את מטרת שליחת המרגלים: לבדוק מה מצב הארץ והתושבים בה.

המרגלים תרים בארץ (כא-כד)

המרגלים מגיעים ארצה, "וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב לְבֹא חֲמָת" (כא). הם עוברים בנגב, בחברון ורואים שם את ענקים. מנחל אשכול הם מביאים "זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד" (כג).

תגובת המרגלים וכלב בן יפונה (כה-לג)

לאחר ארבעים יום המרגלים חוזרים אל העם ודבריהם נחלקים לשניים: הם מספרים על טיבה המיוחד של הארץ ופריה המובחר, אבל – העם היושב בה יוצר אתגר לא פשוט. הערים בצורות וגדולות וגם יש שם ילדי ענק והמון אויבים. כלב מנסה להשתיק את המרגלים ואומר "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (ל), ואילו האנשים ענו לו "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (לא). הכתוב מבהיר שהמרגלים (שהתווכחו עם כלב) הוציאו דיבה על הארץ.

בפרק הבא נקרא על התגובה של העם ושל ה' לדברי המרגלים.