תקציר במדבר פרק י"א

פרקנו מספר שני סיפורים על אודות שתי קבוצות מתלוננים: המתאוננים והמתאווים. הסיפור הראשון הוא סיפור תלונה קצר, כמעט בלי תוכן והסיפור השני הפוך: סיפור עשיר, המכיל בתוכו שני עניינים: התאווה לבשר, ומינוי שבעים הזקנים.

המתאוננים: תבערה (א-ג)

בסיפור התלונה הראשון, התלונה כלל לא מופיעה אלא רק "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'" (א). ה' שומע את התלונה, כועס וכתוצאה מכך "וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". משה מתפלל אל ה' והאש נרגעת. המקום נקרא תבערה "כִּי-בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה'" (ג).

מתאווים: קברות התאווה (ד-לה)

התלונה הכפולה (ד-טו)

לאחר התלונה בתבערה בני ישראל בוכים ושואלים "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר?" (ד). הם מעלים בזיכרון את התנאים הטובים שקבלו במצרים, ואילו במדבר "נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ" (ו).

משה שומע את התלונה של העם ובעקבותיהם הוא מתלונן לה' על המנהיגות שלו: "לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה עָלָי" (יא). לאחר מכן משה קובע "לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי" (יד).

התכנון הכפול (טז-כג)

בפסקה זו ה' מגלה למשה את הפתרון המתוכנן לשתי הבעיות שנוצרו עם תלונת עם ישראל.

לגבי התלונה של משה, ה' מצווה את משה לאסוף שבעים איש מזקני ישראל, שהם ינהיגו את העם יחד עם משה "וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" (יז).

לגבי התלונה של העם, ה' מגלה למשה שהוא עתיד לתת לעם בשר. אך הבשר שה' ייתן לעם הוא לא בשר שיש בו ברכה "לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם. עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר-יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא" (יט-כ). משה מפקפק בפתרון של ה', אך ה' אומר לו "הֲיַד ה' תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם-לֹא" (כג).

הביצוע הכפול: שבעים הזקנים, ושליו (כד-לה)

משה יוצא אל העם ופועל לפי דברי ה'.

בשלב ראשון הוא אוסף שבעים איש מזקני ישראל. ה' יורד בענן, ומאציל מהרוח של משה אל שבעים הזקנים. תקרית בלתי צפויה מתרחשת כאשר שני אנשים, אלדד ומידד מתנבאים במחנה. משה לא מתרגש מהתקרית ואומר "וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם ה' נְבִיאִים כִּי-יִתֵּן ה' אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" (כט).

בשלב שני רוח מאת ה' מביאה שלווים (עופות) רבים מהים, והם נוחתים במחנה. העם קם ואוכל את הבשר שביקש "וַיַּאַסְפוּ אֶת-הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה" (לב). יחד עם הבאת הבשר, ה' מכה בעם מכה חזקה. המקום נקרא קברות התאווה "כִּי-שָׁם קָבְרוּ אֶת-הָעָם הַמִּתְאַוִּים" (לד).