תקציר במדבר פרק ט"ו

פרקנו מכיל כמה מצוות שונות שהקשר ביניהם לא ברור מאליו. ראו במאמרו של הרב פרופ' יצחק ברנד ובמאמרו של ד"ר מוטי ספראי

מנחה ונסכים (א-טז)

מצוות הוספת מנחה ונסכים לקרבנות קשורה להגעה ארצה. התורה מצווה להוסיף מנחה ונסכים לקרבנות עולה ושלמים במסגרת תשלום נדר, קרבן נדבה או קרבנות המועדים. הכתוב מחלק בין שלושה סוגי קרבנות: כבש, איל ובן בקר.

בהקרבת כבש יש להביא מנחה מעשרון סולת עם רביעית הין שמן, ויין נסך רביעית ההין.

בהקרבת איל (שהוא כבש יותר גדול) יש להביא מנחה משני עשרונים סולת עם שליש הין שמן, ויין נסך שלישית ההין.

בהקרבת בן בקר יש להביא מנחה משלושה עשרונים סולת עם חצי הין שמן, ויין נסך חצי הין.

כלומר: ככל שהחיה גדולה יותר, יש להגדיל את המנחה ואת יין הנסך.

מצוות תרומה מהעיסה (הפרשת חלה - יז-כא)

כשמכינים לחם, יש להפריש תרומה לה' מ"רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם" (=מראשיתה של כל עיסה, הבצק) . כמו המצווה הקודמת, גם מצווה זו קשורה להגעת עם ישראל לארץ, אך הכתוב מדגיש שמצווה זו היא "לְדֹרֹתֵיכֶם" (כא).

דיני שגגה (כב-לא)

במקרה שהעדה כולה שגגה ועברה על מצות ה' שלא במזיד, יש להקריב פר בן בקר ושעיר עזים לחטאת "וְנִסְלַח לְכָל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם  כִּי לְכָל-הָעָם בִּשְׁגָגָה" (כו).

במקרה שרק אדם אחד שגג, עליו להקריב עז בת שנה לחטאת.

אולם במקרה של עבירה במזיד "אֶת-ה' הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כִּי דְבַר-ה' בָּזָה וְאֶת-מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ" (ל-לא).

המקושש (לב-לו)

בין פרשיות המצוות שבפרק מופיע גם סיפור. עם ישראל מצאו "אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (לב) מי שמצא אותו מקרב אותו אל משה ואהרן ואל כל העדה "וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ" (לד). ה' מצווה לרגום את האיש באבנים ולהורגו.

פרשת ציצית (לז-מא)

הפרשייה האחרונה בפרק עוסקת במצוות ציצית – יש להטיל ציצית על כנפי הבגדים, ועל הציצית יש לשים פתיל תכלת. המטרה של מצוות ציצית היא "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם" (מ).