תקציר אסתר פרק ג'

גדולת המן והסכסוך עם מרדכי (א-ו)

במקביל לבחירה של אסתר למלכה "גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי" (א), שהוא זכה לתפקיד בכיר בממלכה "וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כׇּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ". בעקבות צו המלך, כל העבדים כורעים ומשתחוים להמן, אך מרדכי "לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה" (ב). עבדי המלך פונים להמן לתהות האם העובדה שמרדכי יהודי פוטרת אותו מלהשתחוות: "וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מׇרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי" (ד). המן ששם לב שמרדכי לא כורע ומשתחוה - המתלא בחמה, ועל כן "וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכׇל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מׇרְדֳּכָי" (ו).

הפור והגזירה (ז-יא)

המן הטיל פור, גורל, שתפקידו יובהר בהמשך "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (ז), ולאחר מכן פנה אל המלך בבקשה להשמיד את העם היהודי שבממלכה: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" (ט), ומנסה לשכנע את אחשורוש עם פיצוי כספי: "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ". אחשורוש נענה מיד "הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ" (יא).

הפצת הגזירה (יב-טו)

לאחר ההסכמה של המלך, הגזירה נפוצה ברחבי הממלכה: "עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ" (יב). סופרי המלך כתבו ספרים שבו היה כתוב צו החתום בטבעת המלך: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (יג). לאחר הפצת הגזירה, "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת" ואילו "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (טו).

כתיבה: נתנאל שפיגל