לאחר שהרֵעים השתתקו, בפרקים ל"ב-ל"ז מובאים נאומי אליהוא. בפרקים ל"ו-ל"ז מובא הנאום הרביעי של אליהוא.
פתיחה (א-ד)
אליהוא פותח את נאומו בכך שיש עוד דברים שלא אמר: "כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים" (ב), וכי דבריו הם דברי אמת: "אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק" (ג).
מטרת הייסורים (ה-טו)
בפסקה זו עוסק אליהוא במטרת הייסורים. הטענה הסמויה של אליהוא היא שהייסורים לא באים על אדם לחינם, אלא לחנך אותו. כך אם באים ייסורים על האדם יש לו שתי אפשרויות: "אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים. וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ וְיִגְוְעוּ בִּבְלִי דָעַת" (יא-יב). לטענת אליהוא מטרת הייסורים היא להחזיר את האדם בתשובה.
תוכחה לאיוב (טז-כא)
בפסקה זו, שיוצאת דופן משאר הפסקות שבנאומיו, מוכיח אליהוא את איוב אופן ישיר. המשפטים מנוסחים בצורה שקשה להבין את דברי אליהוא: "וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן. וְדִין רָשָׁע מָלֵאתָ דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ. כִּי חֵמָה פֶּן יְסִיתְךָ בְסָפֶק וְרׇב כֹּפֶר אַל יַטֶּךָּ. הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ. אַל תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּם. הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי" (טז-כא).
נפלאות האל (כב-לג)
בפסקה זו אליהוא מדגיש את גדולת האל ואת כוחו: "הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה. מִי פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ וּמִי אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה" (כב-כג). בהמשך אליהוא מתאר את תהליך ירידת הגשם: "כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ. אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב" (כז-כח), וטוען שבאמצעות שליטתו בגרמי השמיים ה' שולט גם על העמים בעולם: "כִּי בָם יָדִין עַמִּים יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר" (לא).
כתיבה: נתנאל שפיגל