בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לבין רעיו. בפרקנו מובאים דברי אליפז לאיוב.

תוכחה לאיוב (א-טז)

אליפז מוכיח את איוב בצורה בוטה, ובכמה טענות שונות. בתחילה טוען אליפז שטענות איוב הן שטות והבל: "הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ. הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם" (ב-ג). אליפז ממשיך וטוען שאיוב לא חכם יותר מרעיו: "הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ. הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חׇכְמָה. מַה יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְלֹא עִמָּנוּ הוּא" (ז-ט). אליפז מסיים את תוכחתו לאיוב בטענתו מהמחזור הראשון לפיה אין אדם שהוא צדיק בעיני האל: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה. הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו. אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה" (והשוו: איוב ד', יז-כ). 

הרשע וגורלו (יז-לה)

בפסקה זו אליפז מתאר את חייו של הרשע וגורלו. אליפז מכריז שדבריו מבוססים על מה שראה בעצמו: "אֲחַוְךָ שְׁמַע לִי וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה" (יז) וכן מעוגנים בדברי החכמים הקדומים: "אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם" (יח). מכאן עובר אליפז לתיאור הרשע, ובעיקר לתיאור הפחד המתמיד שמלווה אותו: "כׇּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ. קוֹל פְּחָדִים בְּאׇזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ" (כ-כא). מדוע הרשע מפחד? מכיוון שהוא ביקש להילחם באל: "כִּי נָטָה אֶל אֵל יָדוֹ וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר" (כה). אליפז מדמה כאן את איוב לאותו רשע, וממשיך לתאר את גורלו של הרשע - מפלה, כישלון ומוות: "וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים… יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ" (כח-לג).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל