תקיעה בחצוצרות לכבוד המלך

הנוהג המקובל הוא שהופעת מלך, נשיא או מנהיג מדינה בפני ציבור במהלך טקס רשמי, מלֻווה בהשמעת קולן של שתי חצוצרות. אף יציאתו מאותו טקס מלֻווה בתרועת החצוצרות.
הופעת ה' בקרב עמו במצבים חגיגיים ומיוחדים זוקקת גינונים של מלכות, ומחייבת אותנו במתן כבוד מעין זה הניתן בעת הופעת מלך בשר ודם.
השימוש שהתורה מְצוה עלינו לעשות בחצוצרות במצבים שונים הוא מתן כבוד מלכות בעת הופעת ה' במקדשו בקרב ישראל ובעת יציאתו ממנו.

(א) דבר זה התרחש במדבר בעת שישראל נאספו אל פתח אוהל מועד לפני ה'.

(ב) דבר זה מתקיים גם לדורות "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם" (י). כאשר ישראל מקריבים  את קרבנות הציבור של הזמנים המיוחדים הללו, אז מופיע ה' במקדשו לקבל את קרבנם, ואת הופעתו מלווה התקיעה בחצוצרות.

(ג) אולם יש שה' עוזב את מקדשו מסיבות שונות, ואף עזיבה זו הנעשית בפרהסיה מצריכה מתן כבוד באמצעות תרועת החצוצרות המְלווה את הסתלקותו של המלך. במדבר הסתלקות השכינה מן המשכן נעשית בעת פירוקו ויציאת המחנות לדרכם. עם יציאת המשכן המפורק בידי בני גרשון ומררי במסע המחנות הראשונים נשמעת תרועת החצוצרות המודיעה על מסע זה. ואף את מסע המחנות השניים מְלווה תרועת החצוצרות, שכן עימו נוסעים הקהתים נושאי המקדש.

(ד) אף לדורות, יש שה' עוזב את מקדשו ויוצא בקרב עמו הבאים למלחמה על הצר הצורר אותם. אמנם הסתלקות זו נועדה ללוות את ישראל, בבחינת "עמו אנכי בצרה", אך סוף סוף יש בכך יציאה מן המקדש שהוא מקום השראת השכינה, ויציאה זו צריך שתהא מלֻווה בתרועת חצוצרות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון