"הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי... הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם. אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" (תהילים ס"ט, ב-ג, טו-טז)
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לז עמוד א
אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר (הושע י"ב, א): "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל". ועליו מפרש בקבלה (תהלים ס"ט): "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד... אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה וגו'".
באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני? אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה בידי לעשות? אמר לו (שמות י"ד): "דבר אל בני ישראל ויסעו", "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך וגו'".