מתוך תחושת ייאוש וחרדה פונה דוד אל ה' בתפילה ואומר "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי" (ב). התחושה הקשה אותה הוא חש היא שהופכת את תפילתו לבעלת משמעות.
במזמוריו מזהה דוד בין התפילה לבין תחושת החרדה והייאוש...
יש לתפילה הצדקה והיא בעלת משמעות רק כאשר האדם מודע לכך שאפסה תקוותו, שלא נותר לו ידיד פרט לא-להים אשר ממנו יכול לצפות לעזרה ולניחומים, כאשר נפשו עגומה עליו וכולו ייאוש, בדידות וחוסר ישע.
אך אם האדם איננו רדוף דאגה ואימה נוראה, אם אין הוא רואה את קיומו כעיי חורבות, אם ביטחונו העצמי ויהירותו לא התערערו, אם לא ספק ולא חרדה תוקפים את נפשו - אזי התפילה זרה היא לו, וכל דקלום של נוסח תפילה קבוע הוא חסר משמעות.
(נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך הספר 'מן הסערה')
הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק - הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק היה ממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית במהלך המאה ה-20. נכדו של הרב חיים מבריסק. גאון הלכתי, ראש ישיבה והוגה דעות. מראשי תנועת המזרחי.