מה הקשר בין מזמורנו ובין פרשיית "כהן משוח מלחמה"? ומה היחס בין תפילה למלחמה?

 

במזמור נ"ה מבקש המשורר על נפשו: "הקשיבה לי וענני, אריד בשיחי ואהימה. מקול אויב, מפני עקת רשע, כי ימיטו עלי און, ובאף ישטמוני" (ג-ד).

כאשר האויב מתקיף, זועק המשורר: "אני אל אלוהים אקרא, וה' יושיעני. ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה, וישמע קולי. פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי" (יז-יט).

את אומץ לבו שואב המשורר מן הפניה אל הא-לוהים: "ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה - וישמע קולי. פדה בשלום נפשי מקרב לי" (יח-יט).

למעשה, את מה שבעל התהילים אומר במפורש, אומרת התורה ברמז. הקשר שבין תפילה ומלחמה רמוז בפרשת כהן משוח מלחמה בספר דברים (דברים כ', א-ח). 

לפני היציאה למלחמה ניגש הכהן ומדבר אל העם, ואלה דבריו: 

"שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם,
אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם,
כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם
להושיע אתכם" (שם, ג-ד).

הפתיחה בה פותח הכהן את דבריו שאולה ממקום אחר: "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה" על משקל הפסוק "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". רש"י מוסיף: "אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד - כדאי הוא שיושיע אתכם".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת