תפילה במערה

כותרת פרקנו מפנה את תשומת הלב למסופר בפרק כ"ד בשמואל א' על מה שהתרחש במערה במדבר עין גדי. "שלושת אלפים איש בחור מכל ישראל" בראשות שאול עוסקים במירדף אחר דוד ואנשיו "על פני צורי היעלים" (שמואל א כ"ד, ב). הללו מחפשים מחבוא, כשאבד להם כל סיכוי הן במלחמה והן לבריחה, נסגרו עליהם כל האפשרויות, והם נמלטים ויושבים בירכתי המערה, כשגדרות הצאן, המצויות בסמוך, משמשות להם כהטעיה. והנה נכנס שאול למערה. אנשי דוד רואים זאת כהזדמנות חד-פעמית להיפטר משאול, להפסיק את הרדיפות אחריהם ולצאת למרחב. אולם, עמדתו של דוד היא חד-משמעית, אין הוא מוכן להיהפך מנרדף לרודף; ובאותה שעה הוא חושש אף מפני אנשיו, כפי שמבטא זאת המדרש:

"למה ב' פעמים "קולי" (תהילים קמ"ב, ב)? – אלא כך אמר דוד: "קולי אל ה' אזעק" (שם) – שלא אפול בידו. "קולי אל ה' אתחנן" (שם) – שלא יפול בידי" (מדרש תהלים קמ"ב).

בחשכת המערה מתנהל ויכוח עז "וישסע דוד את אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל שאול" (שמואל א כ"ג, ז), ומפרש המלבי"ם: "הפריד אותם בדבריו, בל יקהלו נגד דעתו". דוד נתון במצב נוראי. שאול, הרודף אחריו, מצוי בפתח המערה, כשמחוצה לה שלושת אלפים חיילים, ובירכתי המערה אנשיו שלו, העלולים להיהפך בכל רגע למורדים ולרודפים אחר מנהיגם שלהם.

ברגעי המתיחות הגבוהה העומדת בחלל המערה, נעמד דוד בתפילה.

מטעמי ביטחון נעשה הכל בלאט. אבל דווקא השקט החיצוני הזה מבליט את כפילות קריאתו האילמת של דוד: "קולי אל ה' אזעק, קולי אל ה' אתחנן" (ב).

סבור היה שהמערה תשמש לו מחסה, והנה כל צעד בלתי זהיר, כל רחש מיותר, עלול להסגירו בידי אלפי חייליו של שאול הפרושים מחוץ למערה. והמערה עצמה עלולה להיהפך בכל רגע למלכודת מוות, ומכאן תפילתו: "באורח זו אהלך, טמנו פח לי" (ד). ואילו הפסוק הבא: "הביט ימין וראה" (ה), אינו מתפרש כציווי אלא כקביעת עובדה, כשאביט ימין ושמאל אבדה לי כל תקווה. ואפשר שהכוונה לשתי האפשרויות שהוא נקלע ביניהן: ימין – שאול ואנשיו, ושמאל – אנשיו שלו, ואין הוא רואה מנוס מהם. לחץ אדירים זה, הוא שמוליד בשנייה את הזעקה האילמת בדממת המערה: "זעקתי אליך" (ו), "הצילני מרודפי, כי אמצו ממני" (ז).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל