תפארת מלכות שלמה

פרק ט' מסכם את מעשי שלמה, חכמתו ופרסומה בעמים, תקפו, גדולתו, עשרו ותפארת מלכותו. והכל כדי ללמדך שנתקיים בו כל מה שנתן לו ה' במראה הראשון בגבעון. 

מעשי שלמה הביאו לקדוש שם ה' בעמים. בפתיחת מעשיו חירם מלך צור, הנמנה עם חכמי המערב מברך את ה' שבאהבתו את עמו נתן לדוד "בן חכם..." (ב', יא).

וכאן, בפרשה החותמת את מעשי שלמה, מלכת שבא (שמסתבר שהיא נמנית עם חכמי קדם) מברכת את ה' שבאהבתו את ישראל העמיד את שלמה למלך לעולם (ח). ועוד עולה מדבריה, שחכמת שלמה היתה לא רק בדברים שבעיון ובהגות, אלא גם בדברים שבמעשה. בחכמת הממשל ובתפארת המלוכה. 

ואף על פי שהחסירו הכתובים בספרנו כמה מעשים המדברים בחכמת שלמה בספר מלכים (כגון משפט שתי הנשים, טיבה של החכמה, ועוד), הרי הדגישו גם כאן את מידת פרסומו של שלמה, וציינו שביתו היה מעין בית מדרש שכל מלכי הגויים וחכמיהם עומדים בפתחו ומבקשים חכמה והוראה ממנו: "וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה לשמוע את חכמתו אשר נתן האלקים בלבו" (כג).

היחסים שנרקמו בין שלמה לבין מלכי הארצות היו גם בעלי משמעות כלכלית ומדינית והביאו לפיתוח הסחר הבינלאומי, שהכניס לשלמה ולממלכה עושר רב.

תפארת הממלכה שנתנה לשלמה באה לידי בטוי לא רק בשלטון שלמה על ממלכה אדירה (כו) אלא גם ב"הוד מלכות" שנתלווה לו בכל הליכותיו הן בביתו (שולחן שלמה, כסא שן, צינות זהב ומגיני זהב), והן בבית התפארת שבנה לה'.

בעל דברי הימים החסיר ממעשי שלמה את סיפור חטאיו ואת הענשים שבאו עליו בשל אלה (מלכים א י"א). ניתן לשער, שהסיבה לכך היא שאין טעם לחזור על דברי הגנות המפורשים בספר מדור קדום, ואפשר להסתפק ברמיזות לה. ואכן רמז לה בהזכרת נבואת אחיה השילוני (כט), ובייחוד בפרק הבא: "כי היתה נסיבה מעם האלקים למען הקים ה' את דברו אשר דבר ביד אחיהו השלוני אל ירבעם בן נבט" (י', טו).

לנגד עיניו של בעל דברי הימים היו בני הדורות המצפים ומתפללים לחידוש ימי קדם על תפארתם, ונתכוון לתאר לעיניהם את תפארת המקדש והמלכות, כמו שהיתה בימי דוד ושלמה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תרכח-תרכט