תעלומות חכמה

צופר אינו בא מכוח ההתגלות כאליפז ולא מכוח מסורת הראשונים והזקנים כבלדד, אלא מכוח החכמה:

"וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ: וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ: הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא: גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה תֵּדָע: אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם" (ה-ט)

החכמה נעלמת ואינה ידועה לאדם. היא גבוהה מגבהי שמים ועמוקה משאול. הגמול אליבא דצופר אינו חלק מן השיח בין הקב"ה לבין האדם. הגמול הוא חלק אינטגראלי מן העולם הנברא, ואם האדם הולך בדרך הישר והטוב שמתווה אותם חכמת הא-לוה, גמולו יהיה טוב. דא עקא: אין באדם יכולת לדעת מהו הטוב שהא-לוה חפץ בו. ממילא אין לאדם יכולת לשלוט בגורלו, בשכרו ובעונשו, משום שבחירתו החופשית אינה בהכרח מנחה אותו אל דרך הטוב העלומה מעל גובהי שמים ומתחת לשאול. הוא מקבל את עונשו על 'עוונו' גם אם נעשה בשגגה גמורה. איוב עתיד לענות תשובה נחרצת לטענת צופר בפרק כ"ח, ונדון בה שם בע"ה.

טענת צופר מזכירה לנו גם את פגמו של החוק האנושי, הקובע שאי ידיעת החוק אינה סיבה לזיכויו של העבריין. במצרים נכתבו החוקים בכתב חרטומים, שהיה ידוע רק ליודעי ח"ן, וכך יצרו תלות של האזרח הפשוט והנבער בחכמי המשפט, היכולים לפרש את החוק. זאת ועוד: נהג שיעבור צומת ברמזור אדום ויטען שלא הבין את פשר האור הדלוק או שיטען לעיוורון צבעים, כל זה לא יצילנו ביום פקודה מן החבטה האנושה שהוא עתיד לספוג מן הרכב שיגיח מצדו באור ירוק. אך תורת ה' – לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, וכל אדם יכול להבינה.

נראה שגם צופר מכיר בחולשת טענתו, ויסודות החוכמה הראשוניים מובנים גם לדעתו לכל אדם, והאדם נדרש ללכת בהם:

"אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּךָ: אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה" (יג-יד)