תכלית הקורבנות

"כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא [הוֹצִיאִי] אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם" (ירמיהו ז', כב-כג) 

כי לא דברתי ולא צויתי את אבותיכם וכו' כי אם את הדבר הזה - רצה לומר: בעת שדברתי וצויתי את אבותיכם, בעת שהוצאתי אותם מארץ מצרים, שיביאו עולה וזבח, כי כל ספר תורת כהנים מלא הלכות מהבאת הקרבנות, לא היה כוונתי על הקרבנות עצמם שיהיו תכליות לעצמם, רק בציוי של הקרבנות רק "את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי", שעִקר ציוי הקרבנות היה שישמעו בקולי שזה עִקר המבוקש של הקרבן: שמעו בקולי. רצה לומר בתכליות של הקרבנות כִונתי ג' דברים:

א] שישמעו בקולי כמו שנאמר (ספרי פנחס כח, ח): "נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני"

ב] "והייתי לכם לאלהים" - שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו

ג] "והלכתם בכל הדרך" - שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל "למען תלמד ליראה את ה'" (דברים י"ד, כג), ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכל זאת לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם "למען ייטב לכם".

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.