תכלית האדם

כאשר חיפש הרמב"ם פסוק לסיים בו את הספר 'מורה נבוכים', הוא חיפש פסוק שיבטא את הדרישה לשלמות האדם, פסוק שימצה במשפט אחד את כל מה שהטיף לו ב'מורה נבוכים', שיתאר את תמצית האדם במשפט אחד.

הפסוק שהרמב"ם בחר לסיים בו את 'מורה נבוכים' הוא הפסוק הבא של ירמיהו:

(כב) כּה אָמַר ה'
אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתו
וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּור בִּגְבוּרָתו
אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרו
(כג) כִּי אִם בְּזאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל
הַשְׂכֵּל וְיָדעַ אותִי

נעיין בפסוק על חלקיו השונים. ארבעה הם התחומים שבני אדם מצטיינים בהם, כותב הרמב"ם:

התחום הראשון הוא העושר - הקניין הכספי. מה שיימצא לאדם מממון ובגדים וכלים ועבדים וקרקעות. תחום זה, כותב הרמב"ם, הוא התחום הירוד והפחות חשוב מכל התחומים שבהם האדם פועל. והסיבה היא שהרכוש של האדם הוא תמיד מחוץ לו.

התחום השני קרוב יותר לאדם עצמו - זהו גופו של אדם, חוזקו ויופיו. אדם חזק, או אדם יפה, הם עצמם חזקים ויפים. היופי איננו כמו הרכוש, שהוא מחוץ לאדם. הכוח אינו כמו כסף הנמצא בכספת הבנק. ובכל זאת, היופי והחוזק אינם מהותו של האדם. הם קשורים בגופו, ויהיו קשורים בו עד שיעבור הזמן והיפה יהיה מכוער והחזק ייחלש. אבל אין הם האדם עצמו.

התחום השלישי הוא התכונות של האדם - טוב הלב, מאור הפנים, הנכונות לעזור לזולת, להקשיב לסובל. כל אלה הן תכונותיו של האדם עצמו. תכונות אלו קרובות לאדם עצמו יותר מאשר כספו של העשיר או גבורתו של הגיבור.

ומה אומר ירמיהו? "אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעושרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי" (כב-כג). לא החכמה ותכונות הנפש הטובות הן סיבה לאדם להתהלל בהן, לא הגבורה, ובוודאי לא העושר. בדבר אחד ראוי לו לאדם להתהלל: "השכל וידוע אותי". ובלשונו של הרמב"ם: "השלמות שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת האלוהות, שהיא החכמה האמיתית".

תכלית האדם, מסביר הרמב"ם את דבריו של ירמיהו, היא להכיר את האלוקים, להבחין בכך שהוא משגיח על הברואים ומנהל את העולם, ולאור הבנה זו ללכת בדרכים שקבע לנו: לעשות חסד, צדקה ומשפט.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת