לשם מה נזכרו כל מסעות בני ישראל במדבר? הרמב"ם במורה נבוכים עונה כי פירוט זה בא להוכיח את אמיתות הסיפור ולהדגיש כי המסע כולו היה בהכוונה אלוקית. מסתבר שבדורנו יש המבקשים להכחיש זאת.
פרשת מסעי פותחת ברשימת 42 האתרים שבהם חנו בני ישראל במדבר.
הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג, נ), במסגרת הדיון על מטרתם של סיפורי התורה שלכאורה אינם בעלי משמעות מלבד התיאור ההיסטורי, מתייחס גם לפירוט המסעות בפרקנו:
"ונקודת הצורך לכך גדולה מאוד, והוא שכל הניסים אין אמיתתם ברורה אלא אצל מי שראה אותם, אבל לעתיד יהיה זכרונם סיפור ואפשר יהיה להכחישם אצל השומע"
לדברי הרמב"ם התורה מאריכה לתאר את מאורעות בני ישראל במדבר כיוון שבעתיד "אפשר שיפקפקו במופתים האלה בעתיד כדרך שמפקפקים בכל הסיפורים", והתיאור בתורה אמור להודיע על אמיתתם.
"[ומה שהתורה כותבת "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" הוא כדי] לסלק מה שהיו האומות מדמים אז, ומה שהם מדמים עד היום שישראל תעו בדרך ולא ידעו היכן ללכת, כאומרו "נבוכים הם בארץ". וכך קוראים אותו הערבים היום, כלומר: המדבר, קוראים אותו "אלתיה" [מרכז סיני נקרא עד היום 'באדית אל תיה' שפירושו 'מדבר התועים'], ומדמים כי ישראל תעו ונעלמה מהם הדרך... [וזה אינו נכון, אלא כל המסע נוהל] בניהול אלוהי, ואין זו תעייה בדרך אלא כפי העלות עמוד הענן. ולפיכך פירט כל אותו הפירוט".
רשימת האתרים בפרקנו באה אפוא למנוע טענה שהמסע במדבר לא היה ולא נברא, שעם ישראל טעה במדבר ללא כל יעד ברור, או לחילופין שהוא אכן נדד במדבר אך עבר רק בסמוך לבארות מים או למקומות יישוב וכך יכול היה להתקיים. התורה רצתה להדגיש שכל מסע בני ישראל במדבר היה רצוף ניסים גלויים והכוונה אלוקית, בלעדיהם לא היה העם שורד.
ואכן, כפי שהתנבא הרמב"ם, בדורנו העלה הארכאולוג ישראל פינקלשטיין את הטענה כי המסע במדבר כלל לא התרחש: "לפני ביות הגמל למרעה... לא יכלו להתקיים בעומק המדבריות של המזרח הקדום קבוצות אוכלוסייה משמעותיות בהיקפן".
לכאורה, על מנת להתמודד עם טענה כזו בדיוק ציינה התורה באריכות את התחנות בהן חנה עם ישראל.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר