ניתן לראות במזמור שלפנינו הד לאירועים השונים שהתרחשו בין יוסף לבין אחיו: את המצוקה של יוסף, תפילותיו, מאבקיו, הרהוריו ותקוותיו.
בכותרת המזמור נאמר "מזמור לדוד" (א), וניתן לפרשו כקשור לחיי דוד, אך יש בפסוקים רמזים לאירועים מחייו של יוסף.
חלק א' (פס' ב-ג) עוסק בשלב בו שונאים האחים את יוסף ומתנכלים אליו להמיתו. יוסף, במצוקתו, זועק אל ה' ומבקש ישועה מאלוקי הצדק. בפסוק ג הוא פונה בקריאה אל אחיו ("בני איש"!) ושואל אותם מדוע הם מכלימים את כבודו; מדוע הם פונים לשנאה שאינה אלא "ריק", ומדוע הם מבקשים את ה"כזב" בהתנכלם אליו. אפשר שהוא מצביע בכך על יחס אחיו אל חלומותיו שהיה, כידוע, יחס של זלזול וביטול, ואפשר שהוא מצביע על השנאה ששנאו אותו.
בני יעקב, אחיו של יוסף, הם האנשים היחידים בתנ"ך המכונים "בני איש":
"כולנו בני איש אחד נחנו" (בראשית מ"ב, יא),
"שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען" (שם מ"ב, יג).
נראה, אם כן, שהקריאה "בני איש" שבפרקנו היא פנייתו של יוסף אל אחיו המבקש מהם, כאמור, לחוס על כבודו שהגיע לכלימה.
אמנם, בפרשה המקראית המתארת את מכירת יוסף והתנכלות האחים אליו (בראשית ל"ז), לא מסופר כלל על תחנוניו של יוסף והתרפסותו לפניהם, אולם בבראשית מ"ב, בפגישת יוסף עם אחיו לראשונה במצרים, האחים אומרים: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" (בראשית מ"ב, כא).
חלק ב' (פס' ד-ה) נסוב על אותם הימים בהם נפגש יוסף עם אחיו לראשונה במצרים. הוא מכיר אותם, אך הם לא הכירוהו. בשני פסוקים אלה באים לידי ביטוי הרהוריו ותוכניותיו לקראת הבאות.
חלק ג' (פס' ו) עוסק אולי בהוראותיו של יוסף אל אחיו לאחר שהתוודע אליהם.
בחלק ד' (פס' ז-ט) יש קובץ הרהוריו של יוסף בתום כל ההתרחשויות בינו לבין אחיו.
במשך כל אותה התקופה בה היו בני יעקב בארץ מצרים יחדיו, ספק רב הוא אם היחסים ביניהם לבין יוסף באו על תיקונם, ואם אמנם שררה ביניהם האחווה והידידות.
יוסף הפיג אמנם את החששות, הוא ניחם אותם ודיבר על לבם (בראשית נ', כא), אך עדיין לא ברור אם התפתחה אהבה ואחווה אמיתית ביניהם. יוסף שהרגיש בכך ומצא עצמו בודד בין אחיו, ביטא זאת במלים: "כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני" (ט).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת