תורת החכמה

הכתוב בספר משלי אינו אחיד ביסודו, אם כי כולו בא מתקופה קדומה בערך. אבל אם גם חכמים שונים הגוהו, יש בו בכל זאת מבע אחד, ובכלל הדברים לפנינו תורה אחת - תורת החכמה. מן הראוי לנו אפוא שנעמוד ונתבונן באמרי תורה זו, לראות מה היא באה ללמדנו.

מלבד ספר משלי יש לנו במקרא עוד שני ספרי חכמה מובהקים: איוב וקהלת, אבל בעוד שבספר איוב מתעצם אדם עם א-לוהיו, שואל לנתיבות עולם ולדרכי אל בארץ; ובקהלת נואש האיש מלמצוא סדר במעשים הנעשים תחת השמש, ספר משלי הוא ספר הבטחון: בטחון באל ובדרך ישר באדם: ארץ ניתנה ביד צדיק, לפחות לפני הצדיק. אין לו לאדם אלא ללכת בדרך תום. לשמור מוסר, לשחר את הטוב, לירא את השם, להיות חרוץ במעשה - וארץ ניתנה לו: דרכו נכונה לפניו ופעלו שלם לו ולזרעו אחריו.

יש עין צופיה. "שאול ואבדון נגד ה'" - אומר המשל – "אף כי לבות בני אדם" (ט"ו, יא), ויש גמול אמת - לצדיק ולרשע: איש איש כמעשה ידיו: "צדקת תמים תישר דרכו, וברשעתו יפול רשע" (י"א, ה) ויש סדר מוסרי בעולם: "צדיק לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ" (י', ל) או בלשון אחרת: "לא יכון אדם ברשע, ושורש צדיקים בל ימוט" (י"ב, ג). ולא רק בחייו יזכה הצדיק "ולבניו יהיה מחסה" (י"ד, כו), אלא גם זכרו יקויים בארץ: "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" (י', ז). ואפילו אם רואה אדם רשע מצליח והשעה משחקת לו הנה יודע שזו בת חלוף, וסוף דבר "נר רשעים ידעך" (כ"ד, כ).

מתוך האמונה השלימה השולטת כאן, שהצדיק הוא העושה מצוות החכמה, המטה לבו לתבונה למען ילך "בדרך טובים", עולה כאן ממילא גם השוואה המיוחדת, שבעצם הצדיק האמיתי הוא גם החכם האמיתי, ואילו הרשע הוא גם אויל ועצל: "שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר לב ימותו" (י', כא). לאמר לך: האויל כאן הוא הניגוד לצדיק והוא עומד כאן במקום הרשע. כיוצא בזה במקום אחר: "חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח" (י"ד, טז). מעשי החכם הם מעשי צדיק, כשם שלהפך - דרך האויל הוא עצם דרך הרשע; "ותועבת כסילים סור מרע" (י"ג, יט). הוי אומר: החכמה מראה דרך ישר לאדם והיא דרך ההצלחה. מהן מידותיה של דרך ישרה זו, אותן מלמד ספר משלי.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת