אנשי יבש גלעד הם מתומכיו המובהקים של שאול. דוד מודה להם על קבורת שאול, ואף רומז להם על האפשרות שיקבלו אותו כמלך עליהם. בכך באה לידי ביטוי מגמתו של דוד לכונן ממלכה מאוחדת בדרכי שלום, מתוך רצונם של כל הצדדים.
המעשה הראשון של דוד לאחר שעלה על כיסא מלכותו ביהודה הוא הפניה לאנשי יבש גלעד.
מה טיבו של סיפור זה, ומה חשיבותו? מדוע הוא קוטע את הפרשה המתארת את פיצול הממלכה בין ישראל ויהודה? דומה שניתן להשיב על שאלה זו במספר כיוונים, נציע אחד מהם. דוד מתייחס ישירות למעשה הגבורה של אנשי העיר, שמנעו את המשך ביזיון גופותיהם של שאול ובניו אצל פלשתים: "וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל. וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם. וַיִּקְחוּ אֶת עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים" (שמואל א ל"א, יא-יג). מעשה זה לא היה מקרי; אנשי יבש גמלו בזאת לשאול על הצלתם מיד נחש העמוני, שעלה עליהם והסכים לכרות עמם 'ברית' תמורת נקירת עין ימין של כל תושבי העיר (שם י"א). ניתן אפוא לומר, שאנשי יבש גלעד היו 'הגרעין הקשה' של תומכי שאול.
סביר, אם כן, להניח, שגם פנייתו של דוד אליהם לא הייתה מקרית. דוד משבח אותם על החסד שעשו עם שאול, ואף מבטיח להם שכר עליו, אבל הוא מסיים את דבריו ברמיזה ברורה: "תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל כִּי מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל וְגַם אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם" (ז). כביכול אומר דוד לאנשי יבש גלעד: אני מברך אתכם שתצליחו להתחזק ולהתגבר על מיתת שאול מלככם; ואם כבר מדברים על מלך – דעו לכם שאנשי יהודה המליכוני עליהם...
בכך באה לידי ביטוי מגמה של דוד, שתלך ותתעצם בפרקים הבאים. דוד מבקש לכונן ממלכה מאוחדת בדרכי שלום, ולמלוך על יהודה ועל ישראל מתוך רצון של שני הצדדים. בסופו של דבר זכה דוד להגשים את החזון הזה, אך העיכוב בהגשמתו – שקרה שלא בטובתו של דוד – גרם בינתיים לשפיכות דמים רבה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון