תהליך ההכרה באלישע כנביא

לאחר עליית אליהו השמימה, נאבק אלישע על ההכרה בו כנביא הדור. בתחילה מפקפקים בו בני הנביאים, אך מיד עם חציית הירדן זוכה אלישע שבני הנביאים יכירו בו כנביא אשר נחה עליו רוח אליהו.
בסיפור על ריפוי מי יריחו מתרחבת ההכרה בו מתחומם של בני הנביאים אשר ביריחו אל אנשי העיר הפשוטים. להכרתם של אנשי יריחו באלישע, עוד בטרם הכירו בו ישראל כולם, ישנה משמעות סמלית: אלישע חצה את הירדן במקום שחצו אותו יהושע וכל ישראל, ובאותו הכיוון, ואף הוא מתחיל את דרכו ב'כיבוש' יריחו שהיא "נגרא (- הבריח) של ארץ ישראל" (במדבר רבה טו).
"כיבושה" הרוחני של יריחו ואנשיה בידי אלישע, דהיינו הכרתם בו, מהווה פתיחה סמלית ל"כיבושה" הרוחני של כל הארץ על יושביה.
והנה, הכרתם של יושבי יריחו באלישע ניתנת לו מראש, ללא כל תנאי או פקפוק. הם באים אליו ושוטחים בפניו את בעייתם הקיומית. הם עושים זאת בלשון נעימה (הם פותחים בטוּבה של עירם) ובדרך ארץ כלפיו ("כאשר אדני ראה"). הם אינם תובעים ממנו במפורש לפתור את בעייתם, ואין כל רמז לכך שהם מעמידים אותו בניסיון. ואכן, באמת לא להעמידו במבחן הייתה כוונתם. הם באו אליו בתום לב ובתקווה שאולי יוכל להושיעם. בכך הם היו לראשונים במצעד הנזקקים שפנו לאלישע. בהמשך הפרקים שוב ושוב יבואו נזקקים לבקש מאלישע שיסייע בידם ויחלצם ממצוקתם, והנביא יענה להם בנפש חפצה, כפי שנענה לבקשתם של אנשי יריחו. ברור אפוא שעצם בקשתם מהווה הצהרת הכרה באלישע, כהשתחווייתם של בני הנביאים בחצותו את הירדן. אלא שכאן על אלישע להצדיק את הכרתם בו ולפתור את מצוקתם, וזאת הוא אכן עושה, ובכך הוא משלים את הכרת אנשי יריחו בו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון