שתי סיבות להצלתו של נח

אחד הפסוקים המוכרים בסיפור המבול הוא התיאור של נח בתחילת הסיפור: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (ו', ט). על פי פסוק זה נראה כי נח ניצל מהמבול בשל צדקותו. אלא שמחברים רבים העירו (ראו הפניות להרחבה להלן) שלמעשה סיפור המבול מעלה שתי סיבות להצלתו של נח, וצדקותו היא רק הסיבה השנייה.

עיון בסיפור המבול בפרקים ו'-ז' מגלה שפעמיים פונה ה' אל נח ומצווה אותו ביחס לתיבה: פעם אחת בפרק ו', פסוקים יג-כב ופעם שנייה בפרק ז', פסוקים א-ה. הציווי הראשון מתייחס לבניית התיבה והשני מתייחס לכניסה אל התיבה וישנן הקבלות רבות, המבליטות גם ניגודים, בין שני הציוויים. לא נאריך כאן בכל הפרטים המפורטים במאמרים הנזכרים להלן ונציין כאן רק את הנקודה המרכזית ביותר והיא, שבשני הציוויים ישנן שתי סיבות שונות להצלת נח.

בציווי הראשון אומר ה' לנח: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ... וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (ו', יג- יח). כאן לא נאמר כלום על צדקותו של נח אלא רק על כך שדרך נח ה' יקיים את בריתו.

על איזו ברית מדובר? כפי שכבר ציין הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' במקום, מדובר בפשטות על הברית שה' כרת עם העולם בעצם בריאתו וברכתו לאדם וחווה. ה' כביכול אינו יכול להשמיד את העולם לחלוטין ונח נבחר להיות זה שישקם את האנושות לאחר המבול.

לעומת זאת בציווי השני נאמר במפורש שסיבת הצלתו של נח היא צדקותו: "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (ז', א). נמצאנו למדים, אם כן, שנח ניצל משתי סיבות והמעיין במאמרים אליהם הפננו ילמד כי מרבית ההבדלים בין הציוויים מתבארים על פי שתי סיבות אלו.

להרחבה: הרב מרדכי ברויאר, פרקי בראשית, עמ' 136-205; הרב אלחנן סמט, עיונים בפרשות השבוע סדרה שנייה, עמ' 20-38; פרופ' יונתן גרוסמן, בראשית - סיפורן של התחלות, עמ' 172-207.