שתי התמונות שבפרק

שני חלקים לפרק הזה ובהם שתי תמונות הפוכות בתכלית, שלמרות שהן משתמשות פה ושם באותם פעלים, הן שונות זו מזו במנגינה, בשפה, באמירה.

התמונה הראשונה – הר בראש ההרים, והמוני אדם נוהרים אליו. כיוונה כלפי מעלה:

"נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם" (ב).

התמונה השנייה מראה אנשים מסתתרים מרוב פחד – כיוונה הוא כלפי מטה:

"וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים, וּבִמְחִלּוֹת עָפָר--מִפְּנֵי פַּחַד ה', וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ" (יט).

התנועה בתמונה הראשונה היא תנועה של בחירה, מתוך התפעלות ותאוות דעת. התנועה בתמונה השנייה היא תנועה נטולת בחירה ונואשת.  

בתמונה הראשונה: האדם המחפש, חורג אל מחוץ לעצמו, מטפס אל-על, כי זיהה שם איזו אמת נדירה, מקדש שלם של אמת. הוא מבקש הדרכה. זהו אחד הפרקים האוניברסליים ביותר שיש בכל התנ"ך כולו. הטרנסצדנטיות בהתגלמותה.

השלום, כיתות החרבות לאתים, הוא תוצאה טבעית של חיפוש כלל אנושי אחרי הרם והנישא: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" (ד). למי יש סבלנות להילחם על שטויות, כשעסוקים בחיפוש אחר הדבר האמתי.

התמונה השנייה היא תמונת מראה גרוטסקית של הראשונה, תמונה של חוסר מנוחה, של מתח ואיוּם. של "גבהות אדם", ו"רום אנשים" שנופלים באחת ממרום מגדל השן שלהם אל הבורות העמוקים. בסרט האימה שהיא יוצרת, מכלה ההיבריס – הגאווה היתירה, את כל מה שיש. מלחמה היא התוצאה המתבקשת.

הפרק על שתי תמונותיו הסותרות מציע לנו להבחין בין שתי התמונות הללו - תמונת הגדולה האמתית, הנישאת, שמעפילים למרומיה, ותמונת הגדולה המזויפת, תמונת ההתנשאות הריקה מתוכן, הנמלטת אל המחילות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929