שתי דרכים להתמודד עם המציאות

בפרקנו מבקש יוסף להציג את אחיו כרועי צאן לפני פרעה. האחים מוצגים כאן כלא יוצלחים - בסך הכל רועי צאן; מדובר באנשים מסכנים ופשוטים שאין בהם שום צורך. בנוסף לכך, יוסף בוחר לקחת לפרעה "מקצה אחיו", ורש"י על אתר מפרש שמדובר בפחותים שבאחים - במסכנים ובלא יוצלחים שבהם. מדוע יוסף בוחר לעשות זאת, ולא מציג את אחיו בתור מי שהם באמת - משפחה ענפה בעלת יכולות גבוהות? מדוע מנסה יוסף למנוע את התברגות המשפחה בחברה המצרית, ונמנע מלצרף אותם אליו בניהול הממלכה? מדוע הוא מציג אותם בצורה כ"כ מכוערת בפני העם המצרי?

נדמה, שיוסף מציג את משפחתו בצורה כזו בדיוק בגלל שהוא לא מעוניין שהם יתברגו בחברה המצרית. יוסף, שעבר כל כך הרבה מבחנים במצרים, מכיר טוב מאד את משמעות ה'התברגות' בתרבות המצרית. יוסף יודע, שאם בני ישראל יתברגו בתוך חברה כזו - לא יעבור דור עד שיהפכו לחלק מהתרבות ודבר זה הוא רוצה למנוע. הוא מוכן לשלם את המחיר של הצגת יעקב ובניו כלא יוצלחים, אנשים שאי אפשר לעשות איתם דבר, כדי להציל אותם מהתערבות בתוך החברה, כניסה לתוכה בתור ראשי קהל, שבסופו של דבר תפגע בעם ישראל ותגרום להם להטמע בין הגויים.

למרות זאת, דרך ההתבדלות איננה הדרך היחידה להתמודד עם בעיית ההיטמעות השלילית בחברה. אין ספק שישנה גם דרך אחרת.

מבחינות רבות, הסיפור המקביל לסיפור יוסף הוא סיפורו של דניאל. שניהם חולמים חלומות, שניהם מתברגים בתור 'משנה למלך', ועוד ועוד. גם בסיפור דניאל אנו קוראים על מבחן בו עומד דניאל: נבוכדנאצר לוקח ילדים בשביל ללמד אותם להיות סריסי המלך, והפסוקים בתחילת הספר מתארים שלפני שבאו לפני המלך היו מאכילים את הילדים מפת-בג המלך. הפסוקים מתארים שדניאל, חנניה, מישאל ועזריה, לא הסכימו לאכול מהלחם. מספיק שנסתכל בסיפור המקביל, מגילת אסתר, בשביל להבין שאכן יש צדק רב בגזירה של דניאל, שהרי כל הבעיות של המגילה מתחילות מהסעודה שעושה אחשוורוש, ו"לפי שנהנו מסעודתו של אותו רשע" הגיעה עליהם כל הרעה המסופרת בהמשך.

אולם, למרות הבעיה הקיימת בהתערבות בתוך החברה הבבלית, דניאל אינו מתבדל ממנה. להפך, הוא נהפך להיות מעורב בתוך החברה הגויית ומשפיע מבפנים! אין ספק שגם זו דרך בה אפשר לנהוג: לשמור על עצמך מלחטוא אבל עדיין להשאר בתור החברה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון