שתי גאולות

"ויאמרו, א-להי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' א-להינו" (ג). מה טיבה של חמקנות זו?

כששולח הקב"ה את משה במעמד הסנה למצרים, הוא אומר לו: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" (ג', י). שתי שליחויות הן. האחת, השליחות להוציא את בנ"י. השניה, באה לתבוע את עלבונו של הקב"ה כביכול.

לפנינו מערכה של שנים האוחזים בטלית אחת: מלך ישראל וגואלו, הטוען על הטלית, הלוא היא עם ישראל - "כי עבדי הם... לא ימכרו ממכרת עבד" (ויקרא כ"ה, מג). ומולו ניצב מלך מצרים, זה שגזל את העבד, הלוא הוא פרעה המשעבד את בני ישראל, ומסרב להחזירם לבעליהם החוקיים.

השליחות לפרעה, יסודה הוא, בנ"י לא נועדו לעבודת פרעה אלא לעבודת ה'. מכות מצרים אינן עונש על השעבוד והעינוי אלא על גזילת עבדיו של הקב"ה, וכל הויכוח, אינו אלא על מהלך דרך שלושת הימים וקבלת עבדותו של הקב"ה מקץ אותם ג' ימים. 

"... וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" (ט"ו, כב). שם, מקץ שלושת הימים, קיבלו עליהם עול מלכות שמים: "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' א-לוהיך" וגו' (שם, כה-כו). ומה יהא שכרם? "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" (שם), ומכלל לאו אתה שומע הן. אם לא יקבלו את עול מלכותו יתברך, יוכו במכות מצרים. שהרי מה היתה כל משמעותן של אלה, עונש על גזילת עבדיו של הקב"ה. ואם לאחר היציאה מעבדות מצרים יסרבו להיכנס תחת עולו, הרי זה עצמו העונש המגיע להם. אך משקבלו את עולו של מקום מהו אומר - "כל המחלה אשר שמתי במצרים - לא אשים עליך".

שתי גאולות הן: מעבדות לחרות, זו המובטחת לאבות; ומעבדות לעבדות - זו שהיא חשבונו של מקום, שלקח לו את ישראל לחלקו. ובמוסר היהודי, שתי הגאולות - אחת הן. אין לך בן חורין אלא המקבל עבדותו של מקום. ונכון אף המשפט המקביל, כדי לקבל עבדותו של מקום, חייב האדם להיות בן חורין. 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון