שתום העין

כוח ישראל - באחדותו, ובדיוק מחמת כוח זה חושש בן הציפור, ועל כן שוכר הוא שירותיו של הקוסם הבינלאומי. קצה נפשו של בלק החושש מהעם אשר "כיסה את עין הארץ" (כ"ב, ה). על כן יבקש מלך מואב את שירותיו של זה שמכוסה עינו ולראות לא יוכל, בברכת גוי אחד המכסה את עין הארץ.
כשמאיר המבט ומקיף, יבחין באחדות ה' ובאחדות עם ה'. גם אם יימצא מום או פגם אי-פה אי-שם, ירפאו האור וישלבו בהרמוניה באחדות, כשילוב רשעים בצִבו"ר (= צדיקים, בינוניים ורשעים), כשילוב חלבנה בקטורת, ועל כל פשעים תכסה אהבה. 
את זאת לא יראו המלך וקוסמו, זאת לא יסבלו; כי רחק מהם האור המקיף, ואף האחדות מהם והלאה. 

שטחי, נקודתי ומוגבל מבטו של הקוסם הגוי במימד המקום, וכזה הוא גם במימד הזמן. שכן ילמדונו חז"ל אודותיו שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה (ברכות דף ז). 
לא זהו מבטו של משה, הרואה את "כל  הארץ", הרואה את כל העם - "גוי אחד בארץ", הרואה את כל התורה - "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו". 
גם הגבר שתום העין, הופך "נופל וגלוי עינים" (ד); או אז מכריז הוא בחגיגיות: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל" (ה).

כיצד נביט אנו על עצמנו? נלכה נא בעקבי הרואה הגדול, מרן הרב קוק זצ"ל, שבביאורו לשיר השירים, מוסר לנו הדרכה:
"האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה; אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חופשית, נקיה מכל מום. 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'"  (עולת ראיה, חלק ב').

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון