מנהיגי העם סברו שרצונו של ה' לשמור על היכלו עבור העם והארץ נותן להם לגיטימציה לעשות בבית ה' כבביתם שלהם. אך הם טעו.
התפישה האלילית הרווחת כי גודלו של האל ניכר במעמד העם והטריטוריה עליה הוא שולט, הביאה את מנהיגי העם כולם, למסקנה כי גם אם יעשו ככל העולה על רוחם ה' יגן על מקדשו, עירו ועמו ולא יבוא עימם חשבון.
על כן ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל לא חששו לעשוק ולנצל את העם אותו הם היו צריכים להנהיג ברגישות וביושר. הם סברו בטעות כי רצונו של ה' לשמר את מעמדו בעולם, הוא שריון מספק. כזה שמגן גם מפני עוולות ופשעים. שריון שמגן מפני הצורך לשלם מחיר אישי על ניצול וביזוי. שריון מדומה.
על כן הנביאים הטעו את העם, נתנו נבואות שלא קיבלו, ותיארו עתיד לעם, במקום למסור את דבר ה'. הם סברו בטעות כי הימצאותם של מדברים בשם ה' בסביבה שכולה עובדת אלילים, הוא שריון מספק. כזה שנותן חסינות גם מפני החשבון הא-לוהי עם מביאי דברו לבני האדם. שריון מדומה שלמעשה איננו עומד בפני נביאים שאומרים בשם ה' דברים שלא היו ולא נאמרו.
על כן הכוהנים הורו בין טמא וטהור תמורת תשלום, וחשבו שהיכל ה' חסין. הם סברו בטעות כי רצונו של ה' לשמור על היכלו עבור העם והארץ, נותן להם לגיטימציה לעשות בבית ה' כבביתם שלהם. חשבו שהם חסינים יחד עם המקדש מפני חורבן.
מיכה הגיע בשביל להכריז:
"בִּגְלַלְכֶם
צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ!
וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה!
וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר!" (יב)
מעמדו של א-לוהי ישראל מובטח גם ללא עירו או מקדשו ואפילו כשעמו מוגלה מאדמתו. אבל מעמדכם, מנהיגי העם איננו עוד.
באדיבות אתר 929