יופיו הנדיר של אבשלום משך את תשומת לבו של דוד. יופי זה הוא ההסבר של המקרא ליחסו המיוחד של דוד לבן הזה, והוא שגרם לתקלות הרבות.
בפסוקים כה-כו מתואר יופיו הנדיר של אבשלום. אין עוד דמות בתנ"ך – לא איש ולא אישה – המתוארים תיאור כזה. נראה שאבשלום הוא האדם היפה ביותר במקרא.
מה ראה המקרא לקטוע את הסיפור כאן בתיאור יוצא הדופן הזה?
ניתן להסביר שיופיו של אבשלום מסביר מדוע ראה עצמו ראוי למלכות ומָרד (ט"ו), יתכן שתיאור יופיו מסביר לא רק את מחשבתו של אבשלום, אלא גם את פשר הצלחתו הגדולה בגנבת לב העם ובהתחלת המרד, שכן ליופיו הייתה, בוודאי, השפעה לא-מבוטלת על העם.
אלא שהצעות אלו נתקלות בקושי ברור: אם באמת הפִסקה קשורה למרד אבשלום – מדוע היא מופיעה כאן, באמצע סיפור הבאתו לירושלים, ולא בראשית פרק ט"ו, בתחילת סיפור המרד? מיקום הפִסקה באמצע סיפורנו דווקא מרמז, על פי פשוטו, שהיא קשורה בדרך כלשהי גם לסיפור השבת אבשלום. על כן נראה שלפִסקה מטרה אחרת.
בפרקנו מתחילה להתעורר שאלה, שתלך ותתחזק במרוצת פרקי אבשלום: מה פשר יחסו המיוחד של דוד לאבשלום? מדוע היו געגועיו של דוד לאבשלום, רוצחו של אמנון, עזים מרגשי האבל על מות אמנון? היאך לא הקהו את הרגשות האלה כל מעשיו החמורים של אבשלום במרד, וביניהם שכיבת פילגשי דוד לעיני כל ישראל? הכיצד לא חרד דוד לפני היציאה לקרב עם אבשלום לְדבר זולתי הוראתו לחוס על אבשלום, אף שכבר הכיר בעצמו כי לּו נשאר עם אנשיו בירושלים, לא הייתה להם פלטה מפניו? מה פשר האבל הנורא שהתאבל דוד על בנו האכזר והרשע, אֵּבל שאין לו אח ורע במקרא כולו?
דומה, שעל שאלות אלו באה הפרשייה הקצרה שלפנינו לענות. יופיו הנדיר של אבשלום משך את תשומת לבו של דוד, שרגישותו ליופי הייתה השורש לכל פרשת בת שבע. יופי זה הוא ההסבר של המקרא ליחסו המיוחד של דוד לבן הזה, והוא שגרם לתקלות הרבות.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון