שערי דמעה לא ננעלו

במזמורי תחינה רבים בספר תהילים, חש המתפלל שתפילתו נתקבלה ומצב רוחו משתנה עקב כך מן הקצה אל הקצה. אולם אין זה 'חוק' שכל תפילה מתקבלת. ישנן תפילות הנותרות תלויות בחלל מבלי שיוכלו לשנות את מצבו של המתפלל. וכשם שהמתפלל חש שתפילתו נתקבלה במקרים שנידונו בראשונה, כך הוא גם חש מתי תפילתו לא נתקבלה.

נראה שהתפילה המשתרעת על פני ארבעת הבתים הראשונים של מזמור ו', לא נתקבלה. כך על כל פנים חש המתפלל. צרתו נמשכת, ואין הוא חש שה' עומד להצילו ממנה. מה יעשה עתה? הוא חש עצמו חסר אונים ומדוכדך. אנחותיו תכופות, והוא בוכה על משכבו בלילות ללא הפוגה: "אַשְחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָתִי בְדִּמְעָתִּי עַרְשִי אמְסֶּה" (ז). במחצית הראשונה המתפלל לא בכה. הוא התפלל והתחנן על עצמו, וכל זמן שהיה בידו להתפלל ולקוות לשינוי מצבו - לא הגיע עד שערי דמעה. מה שהביאו לבכיו המר הוא תחושת חוסר המוצא שבה הוא נתון, ובעיקר ההרגשה המרה שה' מסתיר פניו ממנו. והנה, דווקא בהגיעו לידי כך, לידי תחושה כה מרה המוצאת את ביטויה בדמעות, דווקא אז הוא חש שדמעותיו המסו לא רק את ערשו, אלא גם את המחיצה שהבדילה בין תפילתו לבין ה': "כִּי שָמַע ה' קוֹל בִּכְיִּי"! (ט) הוא קורא בהתרגשות, וכיוון שדמעותיו פרצו את המחיצה המבדלת בינו לבין א-לוהיו, אף תפילתו הקודמת נשמעת עתה: "שָמַע ה' תְחִנָתִּי ה' תְפִּלָתִּי יִּקָח"! (י)

מזמורנו מהווה המחשה פיוטית חיה של מה שהורו לנו חז"ל במסכת ברכות לב ע"ב: "אף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה – לא ננעלו".

להעמקה נוספת בנושא ניתן לשמוע את שיעורו של הרב יהושע ויצמן

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון