פרק כ"ח חותם במילים "אלה דברי הברית". נחלקו הפרשנים אם הכוונה לקללות ולברכות שהיו קודם לכן או לדברי הברית שמובאים בהמשך בפרשת נצבים. נראה כי מדובר בשני נאומי ברית שונים.
הצורך בשני נאומי ברית נובע משתי סכנות שונות של הפרת הברית: האחת - הידרדרות דתית רחבת היקף שתפגע בקיום כלל המצוות, והאחרת - התפתות לעבודה זרה.
ישנו הבדל גדול בין נאומיו של משה. בפרקים ה'-י"א האזהרה העיקרית היא על עבודה זרה, ואילו בנאומים בפרקים י"ב-כ"ו, מפורטות מצוות רבות, ואזהרה על עבודה זרה דווקא אינה בכללן.
שני נאומי הברית השונים מותאמים לשתי החטיבות השונות בנאומו הגדול של משה: 'דברי הברית' שבפרק כ"ח שייכים לנאומי המצוות המפורטות הכלולים בפרקים י"ב-כ"ו, ועל המצוות הללו חלה הברית; ואילו 'דברי הברית' שבפרק כ"ט משתייכים לחטיבת הנאומים הכלולה בפרקים ה'-י"א, העוסקת בנאמנות הבסיסית של העם לא-לוהיו, שביטולה מתבטא בעברה אחת בלבד - בעבודה הזרה.
פרשת התשובה והגאולה שבפרק ל' פס' א-י, מהווה המשך וסיום לפרשת הברכה והקללה שבפרק כ"ח. מדוע, אם כן, אין פרשת התשובה כתובה מיד לאחר סיום הקללה שבפרק כ"ח, בדומה לפסוקי הגאולה שבפרשת בחקתי?
נראה כי פרשת התשובה והגאולה נועדה לחתום בבשורת הנחמה אף את דברי הברית שבפרק כ"ט. אף הפורענות שבאה על העם ועל הארץ מחמת עבודה זרה - "ויחר אף ה' בארץ ההוא... ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת" - אף היא פורענות זמנית, וסוף העם לעשות תשובה בגלותו ולשוב לארצו ולכוננה בחסד וברוב טובה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון