שני גבולות לים

"וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" (איוב ל"ח, י-יא) 

"ואומר" - מפרש מה היה הבריח, שזה היה דבר ה' ופקודתו מה שצויתי עליו לאמר "עד פה תבוא ולא תוסיף", כמו שנאמר: "אשר שמתי חול גבול לים (סביב) [חק עולם] ולא יעברנהו" (ירמיהו ה', כב). 

"ופה ישית" - רצה לומר שבכל זאת הנחתי גם כן אפשרית להפרע מן הרשעים שבעת אצטרך שיעבור הים את גבולו כמו בדור אנוש וכדומה, גם על זה נתתי לו גבול, ואומר "פה ישית בגאון גליך" - שבעת יתגאו גליך ויעברו גבול הראשון להציף את הרשעים, לא יעברו את הגבול השני, שגבלתי להם על פי ההשגחה עד כמה ישטפו ויעבורו, בענין שקבעתי ישוב הארץ על פי השגחתי, וגם הנחתי אפשריית להפרע מן הרשעים.

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.