שמעו!

מעט קשה לחלק את המזמור לחלקים ברורים. עמוס חכם ב'דעת מקרא' הציע לחלק את המזמור לשני חלקים: בחלק הראשון (ב-ו) קריאה להריע לה' על פי החוק הקדום ובחלק השני (ז-יז) תוכחת ה' לישראל. חלוקה זו מבהירה היטב את נושאי המזמור אך שני החלקים רציפים מדי מכדי לומר שיש כאן שני חלקים עצמאיים.

השורש שמ"ע חוזר במזמור חמש פעמים, ולא בכדי. המזמור כולו מכוון לתוכחה לישראל שעליהם להקשיב לקב"ה. המשורר (שאולי אף היה נביא לפי עניינו של המזמור) מוכיח את העם על כך שלא שמעו בעבר לדברי ה': "ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי" (יב) ולכן "ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם" (יג) (השווה: "וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים"; ירמיהו ז', כד). המשורר ממשיך ומוכיח את העם שגם היום הם לא שומעים לדברי ה': "לו עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו" (יד) אז "כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי" (טו).

את דבריו חותם המשורר בשתי סיבות נוספות מדוע יש לשמוע לה': "משנאי ה' (שהם) יכחשו לו, ויהי עתם לעולם (=הפורענות תבוא עליהם לעולם)" (טז) ומן הצד הנגדי, מי ששומע לה' יזכה ל"ויאכילהו מחלב חיטה ומצור דבש אשביעך" (יז).